עדכונים

סיורים ואטרקציות בירושלים הקדומה

חדשות ואירועים

שריינו מקומכם מראש לחוויית ביקור בטוחה על פי הנחיות התו הסגול
איך הפך הראשון בינואר של העת העתיקה לחג האילנות והארץ?

ירושלים של שחור ולבן

Share this

לכבוד יום ירושלים, ארכיון עיר דוד בשיתוף פעולה עם הצלם קובי הראתי ובהתבסס על תצלומים מאוסף אריק ואדית מטסון מתוך ספריית הקונגרס האמריקאי, משיק תערוכת צילומים חדשה בה מוצגים חיבורים ויזואליים בין עברה של ירושלים, לבין עיר הבירה כיום.

התערוכה, מתבססת על תצלומים שצולמו בירושלים בשנים שבין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20. מה שמייחד את התערוכה הנוכחית הוא העובדה שארכיון עיר דוד לא הסתפק באוסף תצלומים היסטוריים בשחור-לבן, אלא פנה אל הצלם קובי הראתי, וביקש ממנו לצאת אל השטח ולצלם את אותן תמונות שצולמו לפני למעלה מ-100 שנה, במצלמתו כיום.
הראתי נענה לאתגר ולאחר שהצליח לזהות את הזוויות המדויקות מהן צולמו התמונות ההיסטוריות, לכדה עדשת מצלמתו הדיגיטלית את אותם האתרים, רק שהפעם הם צולמו בצבע, והציגו את השינויים שחלו במקומות במרוצת השנים שחלפו.
בתום שלב הצילומים החדשים, חיבר הראתי בין התמונות הנוסטלגיות לבין אלה החדשות, והתוצאות מפתיעות במיוחד.

לתמונות התערוכה
 

במסגרת התערוכה, מוצגים אתרים בולטים בירושלים, בניהם: נקבת השילוח שבעיר דוד, יד אבשלום, פינת הכותל הדרום - מערבית, והר הבית.
עטרה ספירו-הרו, מנהלת ארכיון עיר דוד: "בעיר דוד אנחנו מתעדים כל שעה שחולפת וכל שכבה שנחפרת. יש שינויים בשטח שניתן לראות בסוף יום עבודה, ולפעמים צריך להמתין שבועות, חודשים ואפילו שנים כדי להבחין בשינוי שחל. התערוכה הזו נותנת לכולנו הזדמנות לקחת צעד אחורה ולהעריך את צעדי הענק של ההתקדמות הבלתי פוסקת של עיר דוד."

קובי הראתי: "העבודה על התערוכה התחילה לפני כחצי שנה, אז פנו אלי מטעם ארכיון עיר דוד עם הרעיון. בשלב ראשון היה עלינו לעבור על מאות ואלפי צילומים של ירושלים, ולמצוא את אלה שמתאימים לנו מבחינת איכות ותוכן.

לאחר מכן החלה עבודת התחקיר - היה חשוב לי למקם את עצמי לא רק לכיוון הנכון, אלא בדיון מהמקום הנכון, ולשם כך נעזרתי בהצלבת קווי מבט והיסטים בין מבנים ישנים שעדיין עומדים, חפיפת תצלומי אויר ישנים עם חדשים, כדי לזהות מיקומים של מבנים שכבר לא קיימים, ומודל תלת ממדי של ירושלים, שאפשר לי לטייל במרחב ולקבל תצוגה מקדימה, ואפילו ליצור "הדמיה" של כיצד הצילום יתחבר עם הנוף העכשווי.
היו צילומים שנפסלו בשלב זה מפני שצולמו מנקודה שבה כיום יש מבנה, או לחלופין הטופוגרפיה השתנתה בצורה כזאת שהנקודה נמצאת 10 מטרים באוויר.

כשאני מצוייד במפות עם מיקומים ושעות (היה לי חשוב לדייק גם בשעת הצילום, כדי שהאור והצל ישתלבו בצורה מיטבית) עברתי לשלב השלישי – הצילום עצמו. החלטתי לבקש מעוברי אורח ותיירים להיות אלה שמחזיקים את הצילומים הישנים, כדי להראות את מגוון האנשים והדמויות שחווים את ירושלים והופכים אותה למה שהיא.
בסופו של התהליך, בו אני בעצמי למדתי המון על ירושלים של לפני כמאה שנים – אני חושב שיצרנו חלון מיוחד אל העבר הלא כל כך רחוק של העיר, שחושף את השינויים, החשיפות הארכיאולוגיות וגם את האלמנטים הנצחיים של ירושלים, שאותם שום זמן לא יקח ממנה."

____

אוסף ספריית הקונגרס - המושבה האמריקאית ומחלקת הצילום

כתבו: ד"ר אסף מילס ודוד רודמן

בשנת 1881 הגיעה לירושלים קבוצה קטנה של אמריקאים משיקאגו. מטרתם הייתה להקים בירושלים מושבה אמריקאית. בראש הקבוצה עמדה משפחת סספורד: אנה, הורשיו ושתי בנותיהם. הרעיון להקמת המושבה נולד בעקבות טרגדיות משפחתיות שפקדו את משפחת סספורד והחלטתם להקדיש את חייהם לעזרה לבני אדם ולעבודת האל.
עם מותו של הורשיו ספפורד (בשנת 1888) עברה הנהגת הקבוצה לאם המשפחה, אנה, והיא הטביעה את חותמה על המשך התפתחות הקבוצה בירושלים.

בשנים הראשונות גרו אנשי המושבה בעיר העתיקה, אך בעקבות הצטרפות קבוצת שוודים והתרחבות הקבוצה, הם שכרו את בית רבאח אפנדי אל חוסייני, בדרך לשכונת שיח' ג'ראח, ועברו להתגורר בו (היום המבנה משמש כמלון האמריקן קולוני).
הסתגלותם לחיים בירושלים הייתה מהירה, ותוך זמן קצר קשרו קשרים עם שכניהם הערבים. כיוון שלא היו להם כוונות מסיונריות הם זכו גם לאמונם של היהודים. בנוסף, פיתחו האמריקאים קשרים מיוחדים עם העולים התימנים שהגיעו לארץ באותה העת, אותם זיהו עם בני שבט גד וכינום "גדיסטים".
אנשי המושבה חיו חיי שיתוף ועסקו במגוון תחומים: אריגה, תפירה, חקלאות וטחינת קמח. הם הביאו איתם שיטות עיבוד ומכונות חקלאיות, וכן ייבאו נולים משוודיה. הקבוצה שהגיעה משוודיה אף הקימה מאפייה, כיוון שהלחם שאכלו האמריקאים לא ערב לחיכם, ובהמשך מכרו לחם ועוגות לתושבי ירושלים.

מחלקת הצילום של המושבה הוקמה על ידי אלייז'ה מאיירס שהיה חובב צילום מושבע. באוקטובר-נובמבר 1898 תיעד אלייז'ה במצלמתו את מסעו של קיסר גרמניה וילהלם השני, לארץ ישראל. הביקוש לתמונות היה גבוה מאד, ומכירתן הכניסה כסף רב לקופת המושבה האמריקאית. בעקבות ההצלחה הוקמה מחלקת הצילום במושבה, ובה פעלו ברבות השנים צלמים ידועים כמו הול לארס לרסון ואריק מטסון. לרסון, שהיה מהמתיישבים השוודים במושבה, נחשב למוכשר שבצלמי מחלקת הצילום, ובמהלך מסעותיו הרבים במזרח התיכון הנציח אנשים ומקומות רבים.
צלמי המושבה האמריקנית תיעדו אירועים היסטוריים, שהתחוללו בארץ ישראל ובמזרח התיכון במהלך כמאה שנות פעילותם. כך לדוגמה הם צילמו את כניעת העות'מאנים לבריטים, את חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים ב-1925, את תוצאות רעידת האדמה של שנת 1927, ועוד. בנוסף צילמו צלמי המושבה צילומי נוף ואתרים ארכאולוגיים והיסטוריים.
לימים התפלגה המושבה וחנות הצילום עברה לידיו של אולף מטסון שהמשיך לנהל אותה עד שנות ה-50 של המאה ה-20.

בשנת 1964 תרם מטסון את אוסף התמונות שברשותו, שכלל אלפי נגטיבים ותמונות, לספריית הקונגרס האמריקאי, על מנת לשמור ולהנציח אותו.
לימים התגלו נגטיבים ותמונות נוספות במקומות שונים. במרתפי מבנה המושבה האמריקאית בירושלים, לדוגמה, התגלו מספר ארגזים ובתוכם אלפי נגטיבים.
צילומי המושבה האמריקנית הם עדות ויזואלית להיסטוריה ולנוף של ארץ ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט. הם מאפשרים למתבונן בהם להיפגש באופן בלתי אמצעי עם הארץ ועם העיר בתקופה שבה התרחשו שינויים בעלי משמעויות חשובות וארוכות טווח.

תיאור תמונות

כתבו: ד"ר אסף מילס ודוד רודמן
 

נחל הקדרון וכפר השילוח

חל הקדרון היווה את הגבול הטבעי של ירושלים הקדומה למשך אלפי שנים. ככזה, הוא חצץ בין עיר החיים (עיר דוד והעיר העתיקה) לבין הר הזיתים אשר היה הנקרופליס (אזור הקבורה) של ירושלים מתקופת התנ"ך ולאחריה. על שלוחתו הדרומית של הר הזיתים, על פני שטח נרחב, משתרע הכפר סילוואן, הזרוע מערות קברים עתיקות.
קבוצת עולים מתימן, שהגיעה חסרת אמצעים לירושלים בשנת 1882, התגוררה בחלק זה של הר הזיתים ומצאה לה קורת גג ומחסה בקברים העתיקים הרבים הפזורים בין בתי השכונה. מספר שנים לאחר מכן הקימה אגודת "עזרת נידחים" שכונה לעולים מתימן, שנקראה כפר השילוח. העולים חיו במקום עד למאורעות בשנת 1936, עת גורשו מהמקום על ידי פורעים ערבים.
חלק מהתמונות בתערוכה צולמו על ידי אנשי האמריקן קולוני אשר ניסו אף הם לסייע להתיישבות התימנית במקום.

שער האשפות

שער זה הוא אחד משבעת השערים הפתוחים בחומת העיר העתיקה אשר נבנתה על ידי העות'מאנים בין השנים 1538-1542.
שער האשפות מוזכר כבר בתנ"ך בספר נחמיה (נחמיה ב): "וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ...".
עם זאת, השער שעליו מדבר נחמיה הוא ככל הנראה לא שער האשפות המוכר כיום, ומקור השם הוא באשפה שהיו מוציאים דרך השער.
את שער האשפות בנו העות'מאנים בתחילה כפשפש צר ללא בית שער כמו בשאר השערים, והוא שימש למעבר אדם בלבד (והיה סגור רוב הזמן). בתקופה הירדנית, עם התפתחות ההתיישבות מדרום לעיר העתיקה הורחב השער על מנת לאפשר לרכבים להיכנס לעיר העתיקה.
בתמונה העתיקה ניתן לראות את הפתח הקטן כפי שהיה בתקופה הבריטית, לאחר שיפוץ האזור שסביב השער וסידור מדרגות ושבילים להולכי רגל (כיום הפתח הוא חד כיווני, ומשמש רק לשם יציאת רכבים מהעיר העתיקה). לאחר מלחמת ששת הימים נערך שיפוץ של השער ובמשך השנים שיפצו וסידרו אף את שאר האזור.

יד אבשלום

בנחל הקדרון ניצבת מצבה מפעימה ביופייה החצובה בסלע וידועה בשמה – יד אבשלום.
המסורת הירושלמית שייכה את המבנה לקברו של אבשלום בנו המורד של דוד. אבשלום אילץ את דוד לברוח מירושלים (עיר דוד), אך בסופו של דבר נהרג על ידי יואב שר צבאו של דוד. על אבשלום נאמר: "ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך, כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו, ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה" (שמואל ב' י"ח, י"ח). תושבי ירושלים שחיפשו חיבור לתנ"ך ולעבר המפואר של ירושלים זיהו את המבנה המפואר בנחל הקדרון כמצבה זו והמקום כונה יד אבשלום.
ת
ושבי ירושלים נהגו להביא את בניהם הסוררים ליד אבשלום ולתת להם לזרוק אבנים על הקבר על מנת שילמדו מה עונשו של בן סורר. בתמונה הישנה ניתן לראות בצד המבנה את ערמות האבנים שנזרקו.
עם התפתחות הארכאולוגיה הירושלמית תוארך המבנה על פי סגנונו ההלניסטי – רומי למאה ה-1 לספירה, וככל הנראה נחצב בסלע על ידי אחד מעשירי ירושלים אשר חיו בעיר בסוף ימי בית המקדש השני.
האתר אשר היה מוזנח עבר פיתוח תיירותי בשנים האחרונות והוסדרו בו שבילי הליכה נוחים ואוהל אירוח למבקרים במקום.

היציאה מנקבת השילוח

נקבת השילוח נחצבה לפני כ-2,700 שנים על ידי המלך חזקיהו.
הנקבה נחצבה במעבה האדמה עם התרחבותה של העיר ירושלים וכהכנה להגעתו של הצבא האשורי. המטרה הייתה להוביל את מי מעיין הגיחון שנבעו במורד גבעת עיר דוד למקום מוגן ובטוח יותר, במרכזה של העיר ירושלים של ימי בית המקדש הראשון (מאה 8 לפנה"ס).
בניית הנקבה הייתה משימה מורכבת מאוד שעד היום לא ברור כיצד נעשתה, שכן נחצבה מצפון ומדרום בו זמנית, עד אשר 2 קבוצות החופרים נפגשו במעבה האדמה. מי הנקבה הועברו אל ברכת השילוח, שבה אגרו את המים.
תיאור הזרמת מי המעיין לבריכת השילוח מוזכר הן במקרא (דבהיב לב), והן בכתובת אשר נמצאה בירושלים המתארת את אירוע המפגש של 2 קבוצות החוצבים.
הבזנטים בנו כנסייה מצפון לבריכת השילוח, על גבי המוצא הדרומי של ניקבת השילוח, ובה הם הקימו בריכה גדולה.
בתמונה ניתן לראות את היציאה מהנקבה ושרידים של הבריכה הביזנטית אשר הייתה חלק מכנסיה גדולה שנבנתה במקום במאה ה-5 לספירה.
נקבת השילוח הינה חלק מגן לאומי עיר דוד ועוברים בה מאות אלפי מבקרים בשנה.

הר הזיתים וקבר זכריה

הר הזיתים הוא בית הקברות הקדום ביותר בעולם היהודי אשר עדיין משמש לקבורת אנשים, בהר ממצאים ועדויות לקבורה החל מימי בית המקדש הראשון.
בחלקו התחתון של ההר, בסמוך לנחל הקדרון ניצבים מספר מצבות ענק מרשימות החצובות בסלע. המצבה שבתמונה הקרויה "מצבת זכריה" שימשה כאנדרטה לאדם שנקבר בסמוך אליה (באחת המערות שליד המצבה). הסגנון הרומי-הלניסטי של המצבה הביא את החוקרים לתארך אותה למאה הראשונה לספירה.
במשך שנים רבות ייחסו יהודי ירושלים את המצבה לנביא זכריה בן יהוידע שחי בימי בית ראשון. אביו, יהוידע, הציל את המלך יואש ואף המליך אותו אך יואש הרג את הנביא זכריה בבית המקדש. אירוע זה הפך לסמל של בגידת העם ולאחד מגורמי החורבן. יהודים שחיו בירושלים תחת שלטון זר ראו בקבר זה את המקום שבו ניתן לתקן את חטאי העבר ולכן הגיעו אליו להתפלל ולצפות לגאולה, ואף ביקשו להיקבר בסמוך אליו.
בתמונה ניתן לראות את המצבה עם קברים רבים סביבה, בזמן תפילה שנערכה בשנת תש"ג (ינואר 1943) להצלת שארית הפליטה מהשואה.
בתקופת השלטון הירדני פונו הקברים שסביב קבר זכריה וחשפו אותו לחלוטין. לאחרונה עבר המקום פיתוח תיירותי משמעותי המאפשר למבקרים מכל העולם לבקר במקום זה.

הפינה הדרום מזרחית של הר הבית

המלך הורדוס ששלט בארץ ישראל בין השנים 37 ל-4 לפנה"ס ידוע במפעלי הבניה האדירים שלו ברחבי ארץ ישראל. גולת הכותרת של מפעלים אלו הייתה הרחבת הר הבית ושיפוץ בית המקדש השני. "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין יפה מימיו" – אמרו חז"ל.
במהלך השיפוץ, הקיף הורדוס את הר הבית בקירות תמך על מנת שיחזיקו את הרחבה הגדולה שיצר. קירות התמך האדירים שתמכו את ההר נשתמרו חלקית; הקיר המערבי, והידוע ביותר, השתמר בצורה הטובה ביותר והוא הקרוי בפי כל הכותל המערבי.
בתמונה ניתן לראות את החיבור בין הכותל המזרחי לדרומי, ובו מספר שורות של אבנים עד לגובה רב, ששרדו כאלפיים שנה.

שערי חולדה

הר הבית ששופץ בימי הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה, מוקף ב-4 קירות תמך אדירים, הידועים בשם הכתלים (הידוע מכולם הוא הכותל המערבי).
בכתלים היו שערי כניסה ויציאה למתחם הר הבית אשר שימשו את פוקדי הר הבית בתקופת המקדש. שרידים משערים אלו ניתן לראות עד היום בכתלים המקיפים את ההר. בצילום הכותל הדרומי שלפנינו ניתן לראות שלושה שערים אשר נסתמו ברבות העיתים, בשערים אלו ישנם שרידים של השערים הקדומים מימי בית שני, אך רוב מבנה השער שופץ מאוחר יותר. שערים אלו מוזכרים במקורות היהודיים (משנה מסכת מידות) ונקראים שערי חולדה.
בתמונה החדשה ניתן לראות חלק מממצאי החפירות הארכאולוגיות שבוצעו למרגלות שערי חולדה הכוללים גרם מדרגות רחב ידיים שנשתמר בצורה מרשימה מימי הבית השני, אשר הוביל את עולי הרגל הרבים אל השערים.
כיום ניתן לבקר באתר במסגרת ביקור בגן הארכאולוגי – דוידסון.

גן ארכאולוגי דוידסון

בצילום הייחודי בשחור לבן ניתן לראות אדם העומד על חומות העיר העתיקה אשר נבנו במאה ה-16. חומות אלו מתחברות אל הכותל הדרומי של הר הבית שמעליו בולטת כיפת מסגד אל אקצה, ובינן משתרע גן גדול.
לאחר מלחמת ששת הימים התבצעו חפירות ארכאולוגיות נרחבות באזור גן זה ונתגלו בו מאות רבות של שרידי מבני פאר וממצאים מרתקים משלל תקופות ירושלמיות. מן המפורסמים שבהם: קשת רובינסון, הרחוב ההרודיאני ושערי חולדה, המעידים על פארה של ירושלים בימי בית המקדש השני. אזור זה של החפירות הארכאולוגיות נקרא היום הגן הארכאולוגי, וכולל בתוכו גם  מבנה המשמש בתור מוזיאון המציג ממצאים מעניינים מהחפירות באתר.

חומת העיר העתיקה

חומת העיר העתיקה הוקמה על ידי סולטאן סולימאן המפואר בין השנים 1538-1542, תוך ניצול תוואי חומות קדומות. בקטע החומה שרואים בתמונה נבנתה החומה בתוואי שונה מהחומות של ימי הבית הראשון והשני. בתקופות אלו הקיפו החומות גם את עיר דוד והר ציון, אך בתקופת מאוחרות יותר התקרבה העיר להר הבית, ולכן הוציאו את עיר דוד מתחומי העיר ומתוואי החומות. הדבר גרם לכך שזיהוי המקום בו הייתה ירושלים בימי דוד הלך ונשכח. 
בתמונה ניתן לראות את החומה ואת הכותל הדרומי של הר הבית, בחלק ממנו השתמש סולימאן כחומה לעיר. כמו כן ניתן לראות מימין את אזור עיר דוד, שבתקופה זו היה שומם. ברקע ניתן לראות גם את הר הזיתים.

מעיין הגיחון

מעיין הגיחון היה אחד ממקורות המים החשובים של ירושלים. לפני כ-2,700 שנים הסיט המלך חזקיהו את מימי המעיין בעזרת נקבה אל ברכת השילוח, אך המעיין המשיך לשמש כמקור מים בתקופות שונות. בתקופה הממלוכית נבנו המדרגות שמובילות אל המעיין.
מנקודה זו נכנס צ'ארלס וורן וגילה את מערכות המים של עיר דוד, שהובילו להבנה כי ירושלים הקדומה שכנה באזור זה.

 

 

 - קובי הראתי.jpg
עיר דוד בפייסבוק ועוד רשתות חברתיות